מלבי"ם
ואיש עתה פי' שלש הקללות האלה שנית כסדרן ובאר פרטיהם, א) נגד מ''ש וגדעתי את זרועך, באר בל יחשוב שלא יהיו בניו שופטים וזקני ישראל רק יהיה להם פרנסה ועסק אחר, לא כן, כי ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי, שבכ''ז ישארו משרתי מזבח ויהיו שפלים ונבזים ב) נגד מ''ש והבטת צר מעון מבאר שישארו במזבח תמיד על האופן לכלות את עיניך לראות גדולתו ביד אחרים שהם בני אליעזר והוא יהיה בעוני וחוסר כל, ג) נגד מ''ש ולא יהיה זקן בביתך באר שלא ימותו כשהם קטנים שאין הצער גדול כל כך רק וכל מרבית ביתך ימותו אנשים גדולים שהאבל רב והצער גדול:
מצודת דוד
ואיש לא אכרית. מכל וכל מבלי לעבוד מי מהם על המזבח, אלא ישמשו במזבח ויראו ברעתם, להיות להם כליון עינים ודאבון נפש (ועם שאמר לעלי בלשון נוכח ויחידי, על הזרע ידבר, היות כי זרע האדם יחשב כהוא עצמו):